<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף ה:</h2>
וכל ולד שיולד לבת ישראל מן פסול הולד הולך אחר הפסולים חוץ ממה שיולד מן גוי ומן עבד. שהלכה רווחת היא גוי או עבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואלו הפסולים כמו ששנינו [יבמות ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית (פסולה) [פסלוה] מן הכהונה. ואע"פ שנתגיירו נפסלו הנשים מן הכהונה. והולדות נפסלו מן קהל ישראל עד עולם. שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וגו' (דברים כ"ג) ואע"פ שנתגיירו. מ"ט לפי שכתוב בהן עד עולם. בנותיהן כשנתגיירו מותרות להנשא לישראל לאלתר ובאין בקהל ה'. כיון שנשאו לישראל והוין להן בנים ובנות הבנות מותרות לכהנים והבנים מותרים להינשא לבנות כהנים. מ"ט שכך כתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם) עמוני ולא עמונית אמר הכתוב מואבי ולא מואבית. אבל מצרי ואדומי שנתגיירו עד שני דורות אסורין לבא בקהל ה' בין זכרים ובין נקבות מכאן ואילך מותרין שכך כתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' (שם). ולענין להנשאות לכהונה עד ארבעה דורות.
<h2>דף כט:</h2>
וישראל שזנה עם פנויה כהנת או לויה או בת ישראל מותרת לכהונה ולתרומה שכך שנו חכמים בבריתא. רא"א פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ופסלה מן הכהונה ומן התרומה. ואמר ר' עמרם אין הלכה כר"א שאין זונה לפסלה מן הכהונה ומן התרומה בפנויה אלא באשת איש. וכן הלכה.
